מהמודל הצ'יליאני למודל האמריקאי: כך נבנה לעצמנו קרן יעד לפרישה מתקדמת בפנסיה הישראלית

מבוא

מערכת הפנסיה בישראל מבוססת על מסלולים תלויי גיל, שמטרתם להתאים את רמות הסיכון של ההשקעה בהתאם לגיל החוסך. לעומת זאת, בארצות הברית נפוץ מודל אחר – קרן יעד לפרישה (Target Date Fund) – שמנהל את ההשקעות באופן שונה, בצורה חכמה, זולה ויעילה יותר.

אבל האם הגיע הזמן שגם בישראל נבין שהשיטה הקיימת לא באמת עובדת לטובת החוסכים? במאמר הזה נבחן למה מודל קרן היעד לפרישה עדיף, מניב יותר תשואה, זול יותר, ומשאיר יותר כסף בפנסיה שלכם. בנוסף, נסביר איך ניתן ליישם אסטרטגיה דומה כבר היום בעזרת הכלים הקיימים בקרנות הפנסיה הישראליות.

מהו מסלול תלוי גיל – ולמה הוא בעייתי?

בישראל, ברירת המחדל בקרנות הפנסיה היא מסלול תלוי גיל, שבו:

• צעירים עד גיל 50 מושקעים בכמחצית הכספים במניות (53%).

• מגיל 50 החשיפה למניות מצטמצמת בהדרגה לטובת השקעות סולידיות יותר (42%).

• בגיל 60 ומעלה, מרבית הכסף מושקע באג"ח ממשלתיות ובמזומן (רק 26% במניות).

לכאורה, זה נשמע הגיוני, אבל בפועל יש כמה בעיות רציניות במסלול הזה.

ניהול אקטיבי – וזה פשוט לא עובד

מחקרים רבים הוכיחו שניהול אקטיבי כמעט אף פעם לא מצליח להכות את השוק בטווח הארוך. קרנות מנוהלות לרוב מניבות תשואה נמוכה יותר מקרנות מחקות מדד (קרנות פסיביות).

בנוסף, ניהול אקטיבי מייצר הוצאות נוספות שמגבירות את דמי הניהול – מה שמקטין עוד יותר את הרווחים של החוסכים.

אחוזי החשיפה למניות – למה זה משנה לפנסיה שלך?

בממוצע היסטורי, שוק המניות הניב תשואה ריאלית של כ-7%, בעוד שאג"ח ומוצרים סולידיים מניבים בממוצע 1% ריאלי בשנה.

כאשר מסלול הפנסיה מפחית את החשיפה למניות מוקדם מדי, יש לכך השפעה ישירה על הצמיחה של הכסף. החיסכון גדל בקצב איטי יותר, והתוצאה היא פנסיה נמוכה משמעותית.

השוואת החשיפה למניות במסלולים השונים:

גיל	מסלול תלוי גיל (ישראל) – אחוז מניות	קרן יעד לפרישה (ארה"ב) – אחוז מניות
25-50	53%	מתחיל ב-90% בגיל 25, ויורד בהדרגה ל-75% בגיל 50
50-60	42%	68% בממוצע
60+	26%	60%, ויורד בהדרגה ל-50% בגיל הפרישה

בקרן יעד לפרישה נשארים עם יותר מניות למשך זמן רב יותר, מה שמאפשר למקסם את הצמיחה בשוק. במסלול תלוי גיל, ההפחתה במניות היא חדה מדי ומוקדמת מדי, מה שמקטין את הרווחים של החוסכים.

כמה כסף מפסידים במסלול תלוי גיל?

ניקח לדוגמה שני חוסכים שמפרישים 1,000 ש"ח בחודש לפנסיה במשך 40 שנה.

החוסך הראשון נמצא במסלול תלוי גיל, שבו החשיפה הממוצעת למניות היא כ-40%. החוסך השני נמצא בקרן יעד לפרישה, שבה החשיפה הממוצעת למניות היא כ-70%.

בהנחה ששוק המניות מניב בממוצע 8% לשנה, ואילו אג"ח מניב 3% לשנה, התוצאה היא:

• חוסך במסלול תלוי גיל יסיים עם כ-2 מיליון ש"ח בפנסיה.

• חוסך בקרן יעד לפרישה יסיים עם כ-3 מיליון ש"ח בפנסיה.

ההבדל הוא מיליון שקל יותר בפנסיה – רק בגלל הקצאת נכסים חכמה יותר.

מה אפשר לעשות היום כדי להתקרב למודל של קרן יעד לפרישה?

נכון להיום, אין מסלול קרן יעד לפרישה בישראל, אך ניתן לבנות אסטרטגיה דומה באופן עצמאי בעזרת הכלים הקיימים בקרנות הפנסיה.

1. בחירת מסלולים שמתאימים להשקעה פסיבית

כדי לחקות את קרן יעד לפרישה, ניתן להשתמש בשני מסלולים עיקריים:

• מסלול עוקב מדד S&P 500 – זמין ברוב קרנות הפנסיה ומספק חשיפה רחבה לשוק המניות האמריקאי.

• מסלול סולידי עם אג"ח – יש לבחור מסלול עם הוצאות ניהול נמוכות ככל האפשר.
  

2. תכנון הקצאת הנכסים לפי הגיל

בישראל, כ-30% מכספי הפנסיה המקיפה מושקעים באופן אוטומטי במסלול בתשואה מובטחת של כ-5.15% ריאלי.

לכן, ניתן להיצמד לאסטרטגיה הבאה:

גיל	הקצאה למסלול S&P 500	הקצאה למסלול אג"ח ממשלתי	הקצאה אפקטיבית למניות (כולל תשואה מובטחת)
עד גיל 55	100%	0%	כ-70%
55-60	80%	20%	כ-60%
60+	60%	40%	כ-50%

3. ביצוע השינויים בפועל

יש לפנות לקרן הפנסיה ולבקש להעביר את הכסף בין המסלולים לפי האסטרטגיה.

• אין עמלות על שינוי מסלול פנסיוני.

• מומלץ לבצע בדיקה תקופתית כדי לוודא שההקצאה נשארת מתאימה.
  

השוואת מסלול תלוי גיל לקרן יעד לפרישה

פרמטר	מסלול תלוי גיל (ישראל)	קרן יעד לפרישה (ארה"ב)
שיטת הניהול	אקטיבי – חברות הביטוח משנות את ההרכב	פסיבי – השקעה בקרנות מחקות מדד
אחוז מניות עד גיל 50	53%	90% בתחילת הדרך, יורד ל-75% בגיל 50
אחוז מניות מגיל 60	26%	60%, יורד בהדרגה ל-50% עד גיל הפרישה.
דמי ניהול פנימיים	0.2% בשנה	0.05% בשנה

סיכום – הגיע הזמן לשינוי!

קרן יעד לפרישה מביאה יותר תשואה בפחות עלות. הפחתת מניות מוקדמת מדי גורמת להפסד של מאות אלפי שקלים בפנסיה.

אבל לא חייבים לחכות – אפשר לבנות אסטרטגיה דומה כבר היום בעזרת הכלים הקיימים.

הגיע הזמן לשים את הפנסיה שלנו במקום הראשון – ולא את הרווחים של חברות הביטוח.

אליעד תמיר הוא אנליסט בריאות וסיכונים, חוקר פוליסות בריאות פרטיות ומנהל את בלוג “השמיכה”